זהירות, מכס חשוד 

זהירות, מכס חשוד

רקע

לאחרונה (7.6.23), הכריע בית המשפט בתביעת יבואן מהרשות הפלסטינית, להשבת טובין שנתפסו על ידי המכס (1). 

החילוט אושר לגבי טובין שהוצהר כי יעדם הוא רצועת עזה ובפועל הגיעו ליהודה ושומרון.

החלק המעניין בהחלטה הוא שבוטל החילוט לגבי טובין נוספים שנותרו בבונדד אשדוד, לגביהם טען המכס, כי היבואן התכוון להעבירם באותו האופן ליהודה ושומרון. בית המשפט קבע כי אין די בחשד כזה בכדי להצדיק חילוט, והורה על השבת הטובין הללו ליבואן. 

מה היה סיפור המקרה?

היבואן מהרשות הפלסטינית ייבא לישראל טובין במספר משלוחים, שכללו אביזרי תאורה, אביזרים לצום הרמדאן, אביזרים לשיער, רהיטים. הטובין הגיעו לישראל דרך נמל אשדוד. היבואן הצהיר כי יעדם של הטובין הוא רצועת עזה, כי מדובר בטובין לשימוש עצמי, וקיבל אישורים לפטור מעמידה בתקנים על פי סעיף 2(ג)(2) לצו יבוא חופשי.

המכס ביצע מעקב אחרי אחד המשלוחים, ומצא כי תוכנו הועמס על משאית שעשתה את דרכה לדרום הר חברון (איזור יהודה ושומרון). בהתאם לכך, הורה המכס על תפיסה וחילוט כל המשלוחים, בחשד למתן הצהרה כוזבת בדבר יעד המשלוח - הוצהר כאמור כי יעדם הוא רצועת עזה.

המכס חילט גם את המשלוחים שנותרו בנמל אשדוד וטען כי גם אותם התכוון היבואן להעביר באותה הדרך, תוך הטעיית המכס.

מה פסק בית המשפט?

לגבי המשלוח שנמצא על משאית באיזור יהודה ושומרון, אישר בית המשפט את פעולת החילוט על ידי המכס. בית המשפט קבע כי היבואן הטעה את רשות המכס כאשר הצהיר שהיעד הוא רצועת עזה, קיבל פטור מעמידה בחובת תקינה בשל כך, ועל כן, דין המשלוח להיות מחולט.

יחד עם זאת, לגבי המשלוחים שנותרו בבונדד נמל אשדוד וטרם יצאו ליעדם- ביטל את בית המשפט את פעולת החילוט של המכס. 

באשר למשלוחים אלה, קבע בית המשפט, אין בידי המכס ראיה המצדיקה לחלטם. בית המשפט קבע, כי אין די בחשד של המכס שהיבואן התכוון להעביר גם אותם ליהודה ושומרון, כל עוד טרם הועברו בפועל. על כן, הורה בית המשפט להחזיר משלוחים אלה ליבואן. 

באשר לדמי האחסנה של הטובין בבונדד, בתקופת ניהול התיק בבית המשפט- הוצאות אלה הוטלו על המכס ולא על היבואן. 

לאור התוצאה המעורבת, אף צד לא חויב בהוצאות משפט. 

מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?

כידוע, סמכויות המכס לתפוס ולחלט טובין בשל הפרת הוראות דיני היבוא, מקורן בפקודת המכס, פקודה מתקופת המנדט. מדובר בסמכויות רחבות, אשר בית המשפט אף כינה אותן "דרקוניות", וניתן להטיל ספק אם היקף הסמכויות מתאים לתקופה הנוכחית בה אנו חיים.

בשל כך, כאשר סמכויות החילוט מגיעות לביקורת בבית המשפט, נוטה בית המשפט לפרש אותן ברוח זכויות האזרח, חוקי היסוד, וכיו"ב. 

המקרה הנוכחי מצביע על כך שלמרות שהיבואן חטא ו"נתפס על חם" בהעברת משלוח ליהודה ושומרון בניגוד להצהרתו שהיעד הוא עזה, בית המשפט "סלח" לו על משלוחים נוספים שהובאו יחד, הוצאו לגביהם אותם האישורים, ונותרו בבונדד וטרם נשלחו ליעד. בית המשפט קבע כי אין די בחשד של המכס בדבר יעד המשלוחים הנוספים, בכדי לבסס תפיסה. ניתן לחשוב על כך ששופט מעט מחמיר יותר, היה מגיע לתוצאה שונה, וקובע שאם היבואן הטעה לגבי משלוח אחד, הרי שבכך גילה את כוונתו להטעות גם לגבי היתר.  

הפניות:

• ת.א. (שלום רמלה) 19667-10-20 מחמד דבעי נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 7.6.23, כבוד השופט זכריה ימיני. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים. פסק-הדין כפוף לזכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.